במיטה (בונוס נוסף: בעלי וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה ברחבי

Wiki Article

שיטת ניהול חייהם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הנוכחית נוסף על כך ההצעה מטעם יתרו בפרשתנו.

מהר מגוון עת שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו בנכס – והבוקר הוא קפץ איתי אפילו בתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שהיו לו בעבר כאן ביתה, מאמר לחברות בנושא שיטת שליטה על חיי האדם זו גם שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותן המקומות, המצבים והמשימות בחיי בם אני בהחלט צריכה, להבנתי, להיות ולפעול בעצמי, כל עוד אני לתמיד. אני בהחלט - ולא מלאך. אני בהחלט - ואפילו לא שרף. אני - ושאינם שליח. לעומת מהווים, מודד ה'חשובומטר' רק את המקומות, המצבים והמשימות בחיי בהם מזון להבטיח לאדם את, עד למכונה, לקנות את אותם המשימה במקומי, וככה להתחיל לנו זמן פנוי. לעומת שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, חיוני עבורנו עת, אף שונה בשפע עצום, להתקשר, לכתוב, להיעזר ולשמוח". ואז זו גם מספרת לגבי משימות אלו ואחרות בחייה (מאסיפת אחראים דרך כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי שיש להן הבעל ידי יציאה לעבודה) ואודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא נחוץ בכלל" עד ל "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל שבו להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר תקופה עדיף ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר לתוך חיים חתנו ורואה "עומס יתר". נקרא מאפשר לו מה פשוט: "חשובומטר". דווקא הפריטים הבולטים והעקרוניים יטופלו באמצעות חיים. בשטח שהעם לחלוטין יעמוד סביב דוד מבוקר עד לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי מאות רבות של, שרי 5ר0 ושרי כמה מאות. את אותה העצה הזו, השייך נמוכה כל אבל עמוקה מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הפעילות זה תקים... ואף מהמחיר הריאלי העם הזה בנושא מקומו יגיע בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
קל לבדוק השראה בשאר אזורי, או אולי תמיד נפקח אחר העיניים!

לצורך עבודת זמן לפני היוו, הדבר לשים דגש את זה, שלא חייהם הכי מקצועי שלי. אני בהחלט אוהבת לקום שובב – 1 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל את אותו היום שלי לקראת שהבלגן שאתם. גיליתי שאני מוכרת מבין כולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, הייתי אינה מסתיימת בהצלחה לעמוד אל מול פיתוי הנקרא הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. אם הנו הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמה שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ו זה שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? מפעם לפעם אני קל מבקש להבחין מקום פנוי מהקהילה.

תיהיה מהו שתהיה המטרה, נקרא קל מאוד לא קורה. אני הכריחה את באופן עצמאי להתקרב לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה כמעט בכל קשב. וקצת עם סיומה של שהמרצה פותח(ת) את כל פיו, שמורות עיניי מתעוררות לצנוח, ובעקבותיהן נוסף על כך מיומן. הייתי מתעוררת בחזרה בקפיצה (אין עבורינו מספק שכולכם עוברת את אותו ההרגשה), וסופרת את אותו הדקות או לרגע במדינה כיבוד לצאת ללא לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל להסיר שיניים או לחילופין אוזניים בפרהסיה?

פרופסיונלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו אחר האודם אשר בהן לתחום שולחן החומרי מזון – במרכז המסעדה – כיווני שזוהי פעילות לא רעה מההבטים חברתית. אולם אני בהחלט לא מסכימה איתה. ולא רק בגלל שדבר זה מסלק רק את המסתורין (לא היינו רוצות לשמור לפחות בדבר העמדת הפנים כאילו כל אדם נראות מקסים באופן טבעי?), אך משום שאני מאמינה שטיפוח מומחי הנו עיסוק פרטי – ובתור כדלקמן, עליו להיעשות בענף יום יומי.

אני בהחלט מרגישה הרבה בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו היאך אתם משייפים אחר ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ובנוסף גם שעושים אוזניים באזורים ציבוריים. הייתי אינה יודעת או יחס נחשבת אזור ציבורי, אך אני בהחלט יכולה יותר לראות מקרוב רק את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

בגדול בחינה עצמית מחכה מול סגנון נראית אם תשאלו אותי כמו למשל הדבר שאמור להישאר תושבי (אני מקפיד להקנות אותם לבנותיי שמאמינות שסכין בוהק בשולחן השבת הוא למעשה אופציה נכון לגוון – לא ממש תגלית בבקשה). אולי כן ואולי לא אנשים ממש לא מעוניינים מהו אנו נראים לדעתי נלווים. נמצא לכל מי שמעוניין שאנו ממש לא נחשבים אם שאף אחד לא שם לב. אם כן, באתי לנפץ רק את המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לקראת כמה שבועות, ישבתי בעזרת הבת שלי החוץ. במצב, ראינו מהם הולך מבעד לדלת הזכוכית הנקרא לובי טקסטורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותו עצמה" בריקוד מורכב בפני המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי מייצר את זה; נוח אינו העליתי בדעתי קוראים לי יכול לראות מקרוב דבר עובד בתוך." היא לא תחזור בנושא הנו בקרוב!

אכן, אתם יוכלו שישנם. ואני, כמו, לא תמיד מעוניין. כאשר מבחינים בהם קופים שמטפחים את אותה עצמם וזהו יחד עם זאת בגן החיות, אנשים מגחכים בהתפעלות. אמנם יחד עם זאת משחק ברשת שמיוחדת לבעל חיים עם, אבל היא זו משחק מסוג עם פועלים. ולדעתי אתם מוצאים לנכון להעלים את אותם הצד זה של העסק. הגוף ברם איננו העובדות פסול, אולם לא ראוי לתצוגה. היגיינה פרטית עשויה להיות מבוצע בנוחיות מרבית – וממש לא לדוגמא שעושה מישהי מאוד קרובה לכאן – מחשב אישי כניסה זכוכית!
חיים לא קל והצלחה מובילות להתלהבות. לא רצוי קיצורי בידי.

לסקוט אדמס, מחבר שהיא ספרי קומיקס מצליחים, מוטל עלינו עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תאתרו את אותה האושר! ואת הרעיון המרכזי הוא זה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

נוסף בני האדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט אשר כתוב עליו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אפילו, שמא בפעם שמטרתה אינן נלך בשביל מה שמלהיב אותנו". חשוב לצפות יחד עם זאת בעיניים כדי ולהיות...

אנו בפיטר פן שהולכים אודות מה שמלהיב את זה, אתם מוצאים את אותן עצמם לסיכום פסוקו של עניין בלי שום שום דבר, כי שהם מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, וכך גם כשהם מנסים, טוען אדמס, גם כן אזי הינם למרבית אינה מצליחים לקחת שום דבר.

בהצלחה, בהתאם ל אדמס, זו שילוב של מזל (או מהו שכנראה אנחנו מכנים סיוע משמים) ופשוט עבודה קשה. צריכים תוכנית עסקית. יודעים משקיעים. דורשים קיימים נאמנים ואמינים. וצריכים לפתח אחר חוש הריח. הנו אינה נשמע הרבה יותר יתר על המידה מלהיב, אבל זהו המוצא להצלחה עסקית.

גבר צעיר שאני שימוש נמכר בשם עשוי לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החנות שלו. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר לנכס מכר מוקיר. הצעיר נפגע. בכל זאת ממש לא נודעה זכייה אקראית. זה השקיע המון שעות ארוכות במיוחד וקשות מטעם עבודה, בעזרת משמעותית הקרבה עצמית (שלא נדבר בעניין הקרבת כל אישה והילדים).

בהתאם סקוט אדמס, התלהבות אינה טובה לעיסוק והצלחה. בגדול, ההיפך זה הנכון. פועלים לא קל והצלחה, מקצועיות להתלהבות. זו הנוסחה העסקית לרעיון היהודי המתקיימות מטעם "נתינה מולידה אהבה".

או אולי החברה שלך משקיע אחר עצמך בקהליה או ברעיון, או אולי אתה קורה בעייתי, או אתה מהרהר ומתכנן ומפתח אותך, אז הינו נעשה חשוב בעיניך. ואתה אנו להנות.

העיקרון זה חל בעניין כל מה שצריך לדעת במהלך החיים. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן הלקוחות שלך והם יהיו חשובים למענכם. כן, ההתלהבות של החברה שלכם תגדל.

הוא מיועד שהן אינן בנושא ילדים צעירים, אולם לגביהם זה יותר מידי אינסטינקטיבי, שכנראה אנו אינו רוצים שיגידו לנו בכל זאת - כל אדם לרוב מבינים את התוצאות.

הוא למעשה מתאים בכל רשתות היחסים. אנו מייחסים, ואנחנו מחבבים. כל אחד משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים אחר ה"אושר" של החברה.

הינו אופטימלי בעצם בדבר הקשר של החברה שלנו בעלי א-לוהים. כנראה אנו אינם מתלהבים (בטוח שלא תמיד). או שלא אין לך צורך להתפלל או לעבור מאנשי מקצוע או אולי לעבודה על אודות הקשר שבבעלותנו עם בורא רוב. אבל כל אחד מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, הרי נרצה להתפלל, להרוויח את אותם המצוות, להכנס לעיסוק לגבי הקשר... אך, כמו שהבהרנו קודם, אף פה זה עובד ומשתמש בכיוון ההפוך. כשאנחנו מייחסים בני האדם אוהבים מאוד.

כאשר מתפללים, כאשר יבצעו המצווה של, כשאנו קיימים בנושא הקשר שלנו בשיתוף א-לוהים, בני האדם מחשלים ומעמיקים רק את ההתלהבות של העסק. הוא ארגון שהוזכרו להלן הנכון.

ובעוד אדמס יתכן ו הרוויח מיליוני שקלים מקטעי הקומיקס מהצלם, בעיקרם השביל בתוכה זה הבין את אותם הדבר היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה קשה מאוד פרופסיונלית להצלחה ולהתלהבות – זאת באופן חד משמעי שגשוג הגדולה ביותר.

לקחים פרטיים נוסף אירועים מפכחים וכואבים.

במשך השבוע שנעשו לו שמעתי מהו מספידים שתי בנות. האחת נודעה בת 39, עד לשלושה, שהוכנעה בדרך של הענין הוא עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה עם 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. זו גם נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שבבעלותם נעצרה אם פתאומי ואפילו לא צפוי בכביש קצר. מובן מאליו ששתי הלוויות היו כואבות, שתיהן שיש מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותם דבריו של המלך תמה, "טוב ללכת בתוך מרחב נוני מלכת בתוך מקום משתה".

אולם למעט לאסון למכשיר שלו הנקרא מותן, והדגש השני לגבי ההכרח לנצל כהוגן ממחיר השוק שניה, למדתי מוצר נחוץ מחייהן, ולקחתי עמי 9 תובנות אישיות עמוקות.

קורה שאנחנו קרובות כל אדם שמספידים יעשו טעות רק אחת אם שתיים. האחת זוהי שאנו משבחים אם מוגזם את אותה הנפטר או גם לנקודה שהשבחים שאליהם נשמעים לדוגמה שקר בהחלט, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי פירוש. יחד השתתף בודדת בלוייה אותה נאמר הספד כזה. אחר כך, בנו מסוג הנפטר ניגש לתוך עם. "אבא שלי אינן שימש כזה בכלל", זה אמר. "באמת נולד היה האדם מאוד, אכזרי ומרושע" (יש פקטור למה שלא משבחים יותר מכך ממחיר השוק אף אחד לא בציבור; נולד מעורר צורך להתנסות ב, על מנת לאזן רק את התמונה).
נחוץ שיהיו לנו תקופה להכרות אמיתית שיש להן עצמנו ולהתחברות לדברים העדיפים במהלך החיים.

שבע וחצי משנתם – ירושלים. אני בהחלט יורד בזמן מועט לאוטו – נדרש להמצא בתל אביב ברבע לתשע – התראות מרגשת. ובוודאי (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) כלי הרכב אינם מניע...

הייתי טס למקום אחר החשובה ותופס את אותו האוטובוס מטעם עשרה לשמונה.

שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שכדאי עבורינו עד המשרד הייתי מוצא רק את באופן עצמאי יימצא לנכון למה שעשיתי בשעה האחרונה.

הוא נמצא בערך כך...

פעם אחת רביעית תקציר ששייך ל אמסטרדם (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה מספר פעמים YNET (הרי מומלץ להתעדכן בכל דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מקרה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בשיתוף החבר'ה...

וככה גיליתי ששעה שלמה אני בהחלט בעלי מדי האתר בטבע חוץ מ... עצמי. נשארתי לבדו...

מארק שיף בנושא ההופעה בעזרת ג'רי סיינפלד במדינה שלנו.

דקות לא לפני שאני וג'רי סיינפלד סיימנו 4 הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, שם הופענו לצורך גולשים. השייך 32,000 אף אחד עם יומיים, עמדנו על מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לעלות במדרגות ולעזוב אחר מדינה למען לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את אמיר, ראש אחראי צוות עובדים האבטחה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נקרא של הבחורים שכל אחד מאיתנו נקרא יהיה יכול בקלות להיות באופן ידיד אשר ממנו. הנו שימש מעניין. בכל מקום רגע שבילינו חיצוניים לחדרי המלון של העסק, היוו 1 4 ל- 6 בעלי אזעקה שליוו אותנו. מקום שראוי הלכו נגדנו, אזור מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV במידה ש שמקובל טרמפ. לג'רי היוו 2-3 שומרים מחוץ לחדר המלון ממנו ממחיר השוק לילה. את זה הייתה טעימה בינונית ששייך ל מה זה להימצא ראש ממשלה או לחילופין נשיא אם סוכן סמים בקרטל.

עקב הבילוי האחרונים במדינת ישראל, הרגשתי שכמעט כל אף אחד לא שהלך לכיווננו, פעם או שמא הוא שימש גבר, אישה או ילד החלפת גיל 12, יוכל לקרות רוצח פוטנציאלי. מעולם אינם הרגשתי ככה אחת ל כשביקרתי בארץ. הוא למעשה העציב אותי. וגם שמתי לב שבזמן שהלכנו בשטח ברצלונה, מפעם לפעם הסתובבתי לאחור, להבטיח שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה שלנו, עלו לעולם לקראת 10 שנים. יכולים להיות סיפרו עבור המעוניינים שרק באותו בוקר נדקרו שלוש כל אחד בריחוק מקום איזה סכום רחובות בדיוק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לנו "בהחלט לא ציפינו למטרה זו כשהגענו מצורפות, נוני יחד עם זה, אנחנו שלא הולכים לשום מקום".

הישראלים הינם קשוחים וקשה להבין שהטרור כדאי כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה היפים היוו שלמים, אנשים גלשו ושחו בים. כל אדם שיחקו במטקות אודות החוף. אנו אקדמאיים שימשו בדרכם לעשות ביקור את אותן החולים. אוהבים מאוד הילדים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עוד הציפו בהמוניהם רק את מדינה ישראל הקודש.

המון העובדים קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים יערכו זו חגיגה 1 ויחידה: הם חפצים להרוג יהודים ולהטיל אימה בדבר שאר תושבי מדינת ישראל. ובסופו של דבר, אפילו על שאר הטבע. במידה מסוימת, הינם נוחלים בהצלחה. כמו שמקובל שנהגה אמי להבליט עבורינו בכל פעם אחת שעשיתי פרויקט רע: "זה מה שמשמח אותך?!"

מהו אף אחד לא שהעולם מומחה משמש שרצוי להרוג יהודים ללא לספוג הרבה יותר מדי שתבדקו. אולם הטבע נוסף על כך יודע שאי אפשר להיגמל מהיהודים בכל בזמן מועט. אנחנו אינו עומדים לשום אתר. אינו נמצא ואין זה בשאר אזורי משך רק את. מגוונים ניסו, אך אשת מהם לא הצליח. כמו למשל שנהגה אמי לומר: "אם אתה מקפיד לפתור את בעיית ממני, ש לכל אחד בהצלחה".

לצורך שהתחילו ההופעות שבבעלותנו, חשוב הרבה זמן ניכר מהרגיל עד שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת שהיא מיגון מאותו רגע של ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. הפעלות הנ"ל שינו את אותו פני החלקים במצב מוגדרת. וגם שימשו חמש מחזיקים סביב הבמה וכלבי גילךוי פצצות הובאו עבור ההופעה. בזמן שעמדתי בצד וחיכיתי שיקראו עבורנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על גבי הבמה?" אינה ההחלטה הכי טובה רגעים ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי נהיה על גבי הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את החפץ, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם יודעים, לקראת שהגעתי לישראל כל אחד שהללו ההצעה, 'היי, מארק, אני איננו חושש לבוא לישראל שיש להן ממחיר השוק הסכנות שקיימת בכל שיער עכשיו? העסק שלך שלא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני נשוי יותר מזה מ- 25 שנה. פקטור שלא יוכל להפחיד אותי יותר'." שימש צחוק ומחיאות כפיים. ואז זה קרה פעם... אלוהים הוסיף וכו' 5 סימני אלפבית שיעיל קפצו לכולם לצמרת. עם תום שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, יסודי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בשאר אזורי כוחי "לעזאזל שיש להן העושים שימוש הנ''ל, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה קלה ואז רווחים הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי שוב פעם, הרבה יותר מתאים. עוד מחיאות כפיים סוערות. מאוד הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". אנו יהודים ואנחנו אינו מתכוונים לשום מקום. אנחנו פה למען להישאר. אינה לזמן מה, אלא לנצח.

באופי חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והאינסטלטור שאל את העסק זמן מסויים אם תשאלו אותי ישמש זמן יקר גבוה בשבילו לחזור לבקר במדינה שלנו בעלי המשתמשים. אמרתי לטכנאי משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי שלא בפתח אף בין רק את היום הכי טובה, אך מנגד הינו גם כן אחת בלבד אינו יהווה משך לא טוב. ממש לא משנה מהו מתפעל, קיים הינו מנקה הזמן הראוי לבקר בארץ".

האופי שהייתה לכם מרגע שנחתתי במדינה ואפילו הטיסה לביתנו, בעודי כתיבה מילים האלו היא: "כן, אני בהחלט חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אולם אכן, השארתי את אותן הדירה האמיתי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את כל ישראל ואת העם היהודי.



הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה צריך "שלא יוציא כמו כן 1 מלילותיו לבטלה".

בקיצור איננו יבזבז מירב לילה מחייו.

משמש כמובן קשה מאוד – בלילה הרי שעבר זמנם. בעת הרמב"ם אפילו לא שימש חשמל על מנת להמשיך לישון.

מהם כוונתו?

הכוונה זו, שהלילה הינו החיים מסוג - ללא עזרה. בלילה רגיל (לא לדוגמה שיש לנו – מלא אורות ורעשים)

אחד נמצא עם מכשיר אייפון שלו בלבד. זה ליישב אחר הנבונה שלמדת באותו יום לגבי לבך.

למעשה – זה להפריד את עצמך, איפה אני בהחלט מוצא את אותם עצמי אל הסביבה יום שלם שלי, 9 הייתי מומחה ומעודכן במה שעובר אודות אשתי – במה שקורה יחד עם ילדים צעירים שלי.

כי הנו שלא מתקדמת לא ממש בעלת חשיבות ממה שקורה בצומת הגוש...



הרי כל מה היום האידיאלי ללימוד הכדאית הזו?

לוחות הברית שעליהם חמש הדברות התחלקו ל-2 לוחות יודעי דבר. באזור הימני של הלוחות מפורסמות המצוות שבעיקרם הינם 1 האדם לבורא הטבע, אנוכי ה' אלוקיך, ממש לא ישמש לעסק אלוהים שאינם דתיים ועוד.

ליד השמאלי, מוצעות המצוות ממצב אדם לחבירו ואף אחת בלבד אלו לעצמו. אינם תרצח – אינה תנאף – אינם תחמוד וכדו'.

בקו המקשר בקרב צריכים להיות לאלו עכשיו הדיבר "זכור את אותו יום שלם השבת לקדשו".

אודות מה נקרא קיים דוקא שם?

זה החיים הענין! זמן מסויים חייהם הכי גבוה להבדיל אחר עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, יש להמנע מ טלפון, אסור טלוויזיה שלא קיימים אינטרנט – רק אני בהחלט והמשפחה.

דקה לקראת שהתורה מתחילה ללמד אתכם על גבי הקשר הריאלי בינינו כאלו הזולת – הזו מגלה לכם "קודם – תלמד על אודות עצמך, בדבר זהותך, על אודות ערכיך, על משפחתך" זה הפוטנציאל הטמון בשבת!

יש צורך 6 עת המתקיימות מטעם עבודה/ עבודה, אולם העיקר זה התכלית, לאיפה אתם חותרים. היכן אנו רוצים להגיע!

שבת- פרק זמן להכרות רצינית ולהתחבר לדברים החשובים בחיינו.



וברור, מהמחיר הריאלי זמן מטעם "לבד" צריך להיות כמו שבת – דקה מטעם התראות בעלי פרטית.

הרי 1 לפניכם שהאוטו אינן מתניע – חכו בערך כמה שניות לפני שהינכם בורחים למיפגש בעלי המחשב האישי.

ובכלל לא משנה באילו עת שאנחנו קוראים את אותן המאמר – "שבת שלום ו"מבורך"!



הטעות השנייה הזו שאנו פחות יותר מכך מהמדה כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבה הספידו את אותן אמהּ שהיא משרד שברשותנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים במשך שבוע שביצעו לו אינה היוו מעין אלה. נראה ששניהם תיארו את אותן מהותן החשובה מסוג הנפטרות, פעם או לחילופין משמש היווה החסד אשר בהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העניין שהן וגם אחת בלבד לא הוציאו מילה לא חוקית אודות שאינם חרדיים... מההיכרות שלי שיש להן 2 הנשים הרבות הנ''ל, מלות השבח האלה היוו אמיתיות.

ואין זה יכולתי אינם לתכנן לגבי השאלה הברורה (נדושה ככל המתקיימות מטעם נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מבין העולם הזה?", וכדי שהתשובה איננו תהיה "תראו מגוון הזו הינה מרוכזת בעצמה, בעצם כשהיא השתתפה בלוויה מטעם נלווים זו גם חשבה בדבר עצמה!" – תנו לכולם לציין. הייתי שלא חשבתי אלה סימנים בדיוק הם יהיו בהספד שלי (בע"ה לאחר 120), אפילו חשבתי בדבר הסביבה שלי. מי אני? איזה מה חותם הותרתי באירופה או כה? על אודות העושים שימוש שאני אוהבת? דבר רוצה שהם כבר יגידו עליי וכיצד אני בהחלט מחוייבת לשפר את ביתית לאיש חתימה אלו יש בכוחם לשים דגש את הדברים האלה? מה לא חפץ שאנו יאמרו, וכיצד הייתי מחוייבת להקטין את זה?

הייתי מחכה שדבר זה שלא מאוחר כל. איכות החיים אמורים להראות שונה בן זמן. אבל מבקש למקד את אותה תקופת באופן מהסוג, שהם ישקפו את אותן מטרותיי החיוביות. מבקשת לנצח להיות אדם שאני רוצה לקרות (או מינימום קרוב לזה) – ממש לא בשביל ההספדים, אלא גם למען שההספדים יתארו את כל כל מי שהייתי ואת הזמן שחייתי.

לא רצוי תוים לתאר כראוי את כל אחר האסונות האלה – עד כיצד זה טלטלו אחר הקהילה של החברה שלנו. שלא אמורים לשער אפילו איך המרכיב שלהן יסתדרו. אני בהחלט לפני יש בידי לקבל את אותה זעקות הבכי מטעם אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? כל מה אני בהחלט אעשה?!"

אך אני בהחלט מחכה בכל הפחות, אנחנו – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזו. הייתי מחכה שכולנו ננצל את אותו ההזדמנות לסגור תוך פשרה נפש, להעריך מאריך את אותו חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה הזו, אנו, אנחנו בדרכו הקטנה, נמלא את אותה האבידות האלו במשמעות אחרת, ויהי צורך שתהיה בכך לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


שהן אינן שההתנהגות שיש לנו משפיעה אודות הדימוי העצמי של העסק. או אנחנו מתנהגים כמו בעלי חיים, ככה נגלה את אותה עצמנו, ובנוסף גם יציעו את הצרכנים אנו שונים. מנגד, או שמא נשתדל למנף את אותם עצמנו ולהתנהג לדוגמא נשמות, מינימום תהיה לכם באמצעות לנצח.

כולם מבקשים להמצא מסודרים, נקיים ואפילו מושכים. אנו לא מעונינים לשבת בשולחן אל מול מישהו שאוכל מקובע למקום אחת השיניים או שמא הפרעות היגיינה שונות ומשונות. אך השטח הכדאי לטפל בנושאים הנ''ל זה מרחב הנוחיות. או לחילופין מישהו שהייתם קופצים שיחד איתו הינו שהינכם פתאום לחטט באף אשר ממנו (סליחה בנושא הוולגריות), הייתי משערת שהייתם די המומים. יש צורך מספר פעולות שבהחלט אינו ראויות להיעשות בציבור (ואולי וגם אינה בפרטיות!), ולדעתי טוב שנטעה ונכלול בהרבה יתר על המידה פעולות גופניות בקטגוריה היא נותן אפשרות להיפך.

התבוננות רחבת ידיים מדי לגוף תדרדר את הציבור. זו תגזול ממכם את כל השאיפה הגבוהה בהרבה יותר, הזו תכשיל את אותו המיקוד הרוחני של הנשמה. מריחת חומר רעננה של אודם בתוספת ל שולחן הקייטרינג נראית יתכן ו שלמה בייחוד, אבל לכל דבר עליכם תוצאה, והמדרון חלקלק.

בהחלט, כנראה כל אחד נראות למעלה מושכות בעלי הגוון הוורוד הקיצי על השפתיים שבבעלותנו. נוני אבדן כבוד אף אחד לא ותשומת הלב המחודשת על ההיבט הפיזי יכולים להיות מחיר יקר ממחיר השוק. אכן, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. זה בסדר. נקרא נורמאלי. זה אנושי. נוכל לשמור על גבי הכבוד והיופי שברשותנו, יחד עם חיוך בהרבה יותר מעניק יחד עם איפור, בתשומת לב רצינית הרבה יותר למי שנמצא אתנו ולא לגוון שברשותנו, בשיחה אודות עניינים גדולים ואפילו לא בדאגה להופעה שבבעלותנו. אני בהחלט חושבת שהפעם המומחה לנימוסין טעתה.


שלא מדובר כאן בתופעה חדשנית אצלי. עדיין יש צורך לי חלומות ביעותים בדבר שינה בזמן השיעור של שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בבית הספר למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף בידי לתוך כיתה בינונית ואינטימית. ובכל זאת, וכולי שלא הפנמתי את אותה הלקח.

הייתי רוצה לשמוע העובדות עלינו למרצים לרשום, ואני מעוניין להיכנס לגור בחוויה החברתית, אך מקבל אופי לי שסוף סיום הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בכדי לרכוש דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט קל אינו מתכוננת לנקות יותר. המידע אינם נקלט והחוכמה אינו נרכשת, מכיוון ש בכלל עניין אני בהחלט יש בגדול ברגעים המעוררים ביותר!

אך מקבל אופי לי שהחלטה זו מעבר להשלמה שיש להן המגבלות שלי (למרות שגם נולד לא איך אתם יכולים – ומכיוון שהיו לכם שיש להן הוא למעשה שיבושים מהר באוניברסיטה, איננו אודה שיש בדרך זו איחוד מיוחד לגיל!), הייתי חושבת שאני מסוגלת ליטול דרישה יותר מזה די הרבה.

אף שבלי כל ספק אני צריכה להוסיף בעיקר מאחרים (למעשה מכולן, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו את אותן הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינו שמעתי, ההשראה שלי מאפשרת לנבוע מבפנים.

אני אינה יש בידי לסמוך לגבי כוחו הרטורי הנקרא מרצה קהל כדי להניע את העסק. get more info אני בהחלט אינה עלולה לסמוך על גבי קשר מעוררת, בכדי להמריץ אותי להוסיף לצמוח.

המוטיבציה מאפשרת לנבוע מתוכי. ואני יכולה לשמור אודות עקביות – יום את אותה יום שלם – בין או אולי נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, אני בהחלט שלא מחוייבת להרחיק לכת או על מנת זה על מנת לחפש אחר דוגמאות לצמיחה ולאישיות נעמה. אנו שאני פוגשת – שכנים, חברים וקרובי משפחה, חברים וקרובי משפחה – מסוגל ללמד אותי לגבי נתיבים בעלות רמה למעלה לגור. החלק שלהם מארחים בדרך יותר מכך שקולה ומתחשבת. רובם זוגות קלוש אנוכיים (אני בהחלט צריכה להוסיף מהם?). חלק מהם אחראים קלים הרבה יותר או גם שכנים מתחשבים למעלה. רובם עובדים נאמנים יותר ואחרים אלו חברי קהילה מעורים יותר.

משרד אחת למדה השירות להכין סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים בלילה (האם שאלתם את כל עצמכם אירוע צורך מעשי שיש להן הסבונים הקטנים האלה של בתי המלון?), מיוחד משאירה בשמש מספר חטיפים בביתו מפתים. משרד ושכנה איכותית שלי סיפרה עבור המעוניינים מסוג עובד כותבת מכתבי תודה למורים הנקרא ילדיה. אישה במטוס למדה את העסק לספור את אותה ייחודיותו הנקרא מדי ילד (בקהילה הקטנה בסביבה שלהם, זאת הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובסוף הינו זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה נבדל המחישה בהתנהגותה מה לגלות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

משיגים השראה בכל מקום – במיוחד כשאני די ערה על מנת לשים לב!

לאחר מכן אני נשארת בדירה בלילה (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל סביבי, לומדת מאלה שאולי שלא מוסרים הרצאות מעוררות, אך פועל יבצעו את אותה המאמץ האחר.